שמי גל לוין אבל רבים מכירים אותי כגלסקי

את נגררת האופניים הראשונה בניתי  ב 2008

 כשהייתי זקוק לנייד ציוד מסגרות ברחבי הקיבוץ בו גרתי

אחרי הנגררת הראשונה חברים הזמינו גם לעצמם  ואני חשבתי שזה רעיון מספיק טוב בכדי לעבור לעיר הגדולה ולנסות למכור שם big time .

הסתבר לי שזה לא פשוט ועדיין אין ביקוש למוצר .

הייתי נוסע עם שלוש נגררות קשורות אחת אחרי השניה 

מנסה לעורר תשומת לב אך מצאתי  שמעט מאוד אנשים אכן שמו לב  .

נאלצתי להתפרנס כהנדימן על אופניים 

ואת חלום הנגררות דחיתי ליום בו השוק יתעורר .

אחרי שנתיים בעיר הגדולה הבנתי שהיא לא טובה לי

והחלטתי לצאת  למסע על נגררת אופניים ששילב את כל הדברים שאהבתי .

תה ,מוסיקה ,קהילות אקולוגיות ונגררות אופניים .

המסע שנקרא "מסיבת תה על אופניים"  יצא מתל אביב לאחר מסיבה פרועה בגן צ'ארלס קלור המשיך דרך החוף להרצליה ,נתניה ,פרדס חנה ,עמק יזרעל ולבסוף קיבוץ נווה איתן .

המסע שלקח חודש ובו עשיתי הרבה חניות ומסיבות תה עם מוסיקה הבהיר לי מה אני רוצה לעשות בחיים וזה לא היה לעבוד בשביל לקוחות כדי לשלם שכר דירה .

התחלתי נודד בין  חוות פרמאקלצ'ר מתנדב ועוזר ,בונה ומתקן מה שצריך 

ההתמחות שפיתחתי - יצירת מבנים \רהיטים מהג'אנק שיש .

בשנת 2013 יצאתי יחד עם קבוצה למסע נוסף עם נגררות אופניים שניקרא

"קהילה על אופניים " 

במסע  זה עברנו בין קהילות אקולוגיות בארץ  רכובים על אופניים רתומים לנגררות עליהן ציוד השינה שלנו והאוכל .

במסע זה התנדבנו בקהילות אותן ביקרנו ,למדנו להתנהל בתנועה כנוודים עם ציוד שאנו מסיעים במו רגלינו ,למדנו לחיות כקהילה בעצמנו ,ולמדנו את הקשיים והתקלות 

את העשה ואל תעשה במסע כזה .

בקיץ 2014 התחלתי פרויקט חדש שנקרא הבית האקולוגי 

 בקיבוץ בו גדלתי שכרתי בית ילדים ששופץ לפני שנים לא רבות וטויח באדמה 

על מנת להפוך אותו לקומונה אקולוגית וחממה למחקר ופיתוח טכנולוגיות ירוקות

ומבין כל הטכנולוגיות הפי 1000 יותר מתקדמות 

זו שאני מאמין ביותר היא נגררת האופניים .